כשבוע אחרי שפרצה המלחמה איתי שלח לאמא שלו תמונה של דף מפנקס בכתב ידו, וכתב: "רציתי לשמור את זה לאחרי המלחמה אבל החלטתי לשתף בעמוד הראשון. התחלתי לכתוב יומן בהרקולס שלקח אותנו מהצפון, יש כבר 10 עמודים. שמתי לב שזה מרגיע אותי לכתוב".
כשקיבלנו את היומן ראינו שיש בו רק 6 עמודים ולא 10 כמו שאיתי כתב. זה היה מוזר אבל חשבנו שאולי הוא טעה כשאמר עשרה. כשהחברים שלו יצאו מעזה ובאו לבקר אותנו, הראנו להם את היומן והם אמרו: "אבל זה לא היומן הזה. ראינו את איתי כותב כל הזמן, גם בשטחי כינוס וגם בתוך עזה, זה היה יומן בגודל של מחברת, לא פנקס כמו זה".
היומן ההוא לא נמצא עד היום. אנחנו מקווים שהוא עוד יימצא.
